תביעה להכיר במחלת הסוכרת כתוצאה משירות המילואים – ע"ו 36112-08-14 (מחוזי באר שבע)
פלוני גויס לשירות מילואים וביצע עבודות מסגרות בחטיבה מרחבית באזור רצועת עזה. באחד הימים בעודו מבצע עבודת מסגרות החלו להיזרק אבנים על ידי ילדים שהיו בסמוך ולאחר מכן נזרק בקבוק תבעירה שהתפוצץ על קיר סמוך. פלוני נבהל, נפל ונחבל ברגלו. בבדיקות שנערכו בבית החולים כשבועיים לאחר המקרה ולאחר שפנה לטיפול ברגל החבולה, נמצא, כי הוא סובל מסוכרת מסוג 2. פלוני הגיש תביעה להכיר במחלת הסוכרת כנובעת משירותו ותביעתו נדחתה ומשום כך הוגשה התביעה לבית המשפט.
פלוני לא חלק על כך שקיימים אצלו גורמי סיכון להתפתחות המחלה כגון יתר לחץ דם, עודף משקל ועוד). עם זאת, ההלכה הפסוקה קובעת, כי "רואים מחלה קונסטיטוציונית שהתפרצה אצל חייל, עקב תנאי השירות, כמי שנגרמה במלואה בשל השירות הצבאי". בנסיבות אלו קובע בית המשפט, כי על פלוני להוכיח אם כן מהו אותו הגורם שהביא להתפרצות המחלה דווקא במועד הספציפי בו פרצה.
פלוני טען לשני גורמים נפרדים שכל אחד מהם יכול היה להביא לפרוץ המחלה. הראשון – דחק נפשי, קרי המצב הנפשי הקשה והטראומה שנגרמו כתוצאה מהאירוע שהיה מעורב בו. בעניין זה דוחה בית המשפט את הטענה היות ולא התרשם, כי מבחינה עובדתית האירוע היה טראומתי עבור פלוני באופן שמצדיק התייחסות אליו כאל טריגר למחלה.
גורם נוסף שלדעת פלוני יכול היה לגרום למחלה הינו הדחק הגופני- קרי הפגיעה הקשה ברגל בעקבות האירוע והצורך לעבור ניתוח לניקוז אבצס מהרגל. יובהר, כי גם קצין התגמולים הכיר בפגיעה ברגל כנובעת מהאירוע ואף קבע נכות בגין צלקת שנותרה ברגל.
בית המשפט קובע כי יש ממש בטענת פלוני והמומחה מטעמו ביחס לדחק הגופני. בית המשפט מקבל את קביעת המומחה מטעם פלוני לפיה מחלה זיהומית – אבצס- יכולה לגרום בפני עצמה לפרוץ מחלת הסוכרת. בית המשפט מסביר, כי בעוד המומחה מטעם פלוני התייחס לשאלת הדחק הגופני וקבע שדחק גופני ומחלה זיהומית יכולים להביא לפרוץ סוכרת, הרי שהמומחה מטעם קצין התגמולים לא דן בנושא הדחק הגופני כלל ולא הציג כל תזה הסותרת את הגישה הזו. בנסיבות אלו קובע בית המשפט, כי יש להכיר במחלת הסוכרת ככזו שנגרמה עקב תנאי השירות.
