סובל מטראומה בגין אונס בשירות- קצין התגמולים טען להתיישנות – ע"נ 31400-04-12 (שלום חיפה)
פלוני הגיש תביעה לקצין התגמולים להכיר בו כנכה וזאת בטענה שהינו סובל מפגיעה נפשית בעקבות תקיפה מינית בשירותו הצבאי. התביעה הוגשה כ-13 שנים לאחר שחרורו של פלוני מהשירות וקצין התגמולים דחה את התביעה בטענה להתיישנות. קצין התגמולים התבסס על סעיף 32 לחוק הנכים לפיו הזכות להגשת בקשה מתיישנת כתום שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו שבזמנו ארע המקרה שגרם לנכות.
פלוני הגיש ערעור לבית משפט השלום. בערעור ציין פלוני, כי בעת השירות עבר ניתוח בבית חולים שם הותקף מינית על ידי הרופא המטפל וזאת שעה ששכב במיטתו. לאחר האירוע סיפר על המקרה לדודו ומעבר לכך סירב להתלונן בשל חשש שאיש לא יאמין לו. רק בחלוף שנים כאשר ראה תוכנית טלויזיה שעסקה ברופא שתקף אותו ובו סופר על מקרי תקיפה נוספים על ידו, פנה בתלונה למשטרה והחלו להתגלות סימנים של מחלה נפשית.
בית המשפט נדרש לדון בסעיף 32א' לחוק הנכים שקובע למעשה חריג לתקופת ההתיישנות של שלוש השנים שבסעיף 32. לפי סעיף 32א' ניתן להכיר בתביעה גם אם חלפה תקופת ההתיישנות וזאת במקרים בהם מדובר בנכות שנגרמה בשל חבלה רשומה – כלומר חבלה שנרשמה סמוך למועד האירוע שגרם לה ברשומות הצבא או המדינה. עם זאת, במקרה של פלוני היה קיים רישום על עצם ביצוע הניתוח בבית החולים ואולם לא היה רישום על אונס או פגיעה מינית אלא רק בחלוף השנים לאחר שנחשף לתוכנית הטלויזיה.
בית המשפט קובע, כי "לסיכום, עמידה בתנאי הראשון של חבלה רשומה לגבי פגיעה מינית שגרמה לפגיעה נפשית, מחייב את המערער להוכיח את שלושת אלה:
(א) הוכחה של זירת ביצוע הפגיעה המינית (אירוע חיצוני) ושל אירוע הפגיעה המינית.
(ב) הוכחת "ראשית ראיה" לקיום הדחקה של הפגיעה.
(ג) הוכחת קיום רישום של תוצאת הפגיעה המינית, שנעשה בסמוך לאותה תוצאה"
בית המשפט מדגיש, כי הצורך ברישום הוא של תוצאת הפגיעה (הפגיעה הנפשית) ולא של עצם האירוע שגרם לפגיעה (האונס).
בית המשפט קובע שבענייננו אין לדחות את התביעה מחמת התיישנות. יש הוכחה לזירת ביצוע הפגיעה המינית שכן יש רישום על שהותו של פלוני בבית החולים לצורך ניתוח. יש הוכחות לכך שפלוני הדחיק את הפגיעה המינית עד שנחשף לתוכנית הטלויזיה ובנוסף, יש רישום של תוצאות הפגיעה המינית בתיעוד הרפואי לאחר שפלוני החל סובל ממצבו הנפשי הקשה.
בית המשפט מסכם וקובע, כי "לא הובאו טיעונים של צדק שיש בהם כדי לגבור על התחושה הפנימית שהארכת תקופת התיישנות לצורך בירור תביעה להכרה בנכות בגין פגיעה מינית מהווה ביטוי מובהק של עשיית צדק".
