עבד בקבלנות כשליח בחברת סלקום ודרש פיצויי פיטורין – ס"ע 19066-01-12 (בי"ד לעבודה בת"א)
פלוני עבד במשך 10 וחצי שנים כשליח בחברת סלקום. במשך כל תקופת העבודה סווג פלוני כקבלן עצמאי. הוא ביצע את השליחויות ברכב שהיה בבעלותו הפרטית וקיבל שכר בתמורה להפקת חשבוניות. בשלב מסויים בעקבות צמצומים, הוצע לפלוני להיקלט בחברה כעובד שכיר בשכר נמוך מזה שהיה מקבל עד כה. פלוני סירב ומשכך, סיימה חברת סלקום את ההתקשרות עימו. פלוני טען, כי יש לראות ביחסי העבודה בין הצדדים כיחסים של עובד ומעביד ומשכך, הינו זכאי לפיצויי פיטורין ולזכויות נוספות להן זכאי עובד.
בית הדין חוזר על ההלכה המוכרת לפיה: "בפסיקה נקבע לא אחת, כי מעמדו של אדם כעובד או עצמאי נקבע לפי מכלול נסיבות המקרה, מבחינת מערכת יחסים בין הצדדים בפועל ולא על פי המוסכם ביניהם או על פי התיאור שניתן למערכת היחסים… סטאטוס לא ניתן ליצור או לבטל בהסכם. מושכלות יסוד הם, כי לא ניתן לוותר על זכויות ע"י כינוי היחסים בין השניים באופן השלול קיום יחסי עובד מעביד". לאחר מכן, עובר בית הדין לבחון את המקרה שבפניו.
בית הדין מוצא שעבודתו של פלוני הייתה משולבת בחברה וכי הוא נדרש לעוד עיסוקים מנהליים מלבד שליחויות. כך, היה עליו למיין דואר, להחליף נייר במדפסות ועוד. כמו כן, הוא זומן לאירועי החברה כגון ימי כיף ואף ביצע עבודות התנדבות שביצעו עובדי החברה. בנוסף, שולמו לו מתנות בחגים והוא אף קיבל "כרטיס עובד".
מעבר לכך, נמצא שפלוני עבד כעצמאי אך ורק עם חברת סלקום ולא עם שום גורם אחר. למעלה מכך, אף נאסר עליו לתת שירותים לגורמים אחרים מלבד לחברה והוא נרשם כעוסק מורשה עם התחלת עבודתו עבור החברה וסגר את הרישום כעוסק מורשה עם סיום העבודה בחברה. בנוסף, בעת עבודתו בחברה לא העסיק פלוני אדם אחר שייבצע את העבודה במקומו והוא היה כפוף למנהלי החברה. בית הדין מוסיף, כי אומנם פלוני קיבל שכר כנגד חשבוניות, דבר התומך לכאורה בטענה כי היה עצמאי ואולם בית הדין מציין שהשכר היה לפי בסיס יומי ולא לפי הספק עבודה, דבר המקובל אצל שכירים ולא עצמאים. בסופו של דבר, משתכנע בית הדין שהיחסים בין הצדדים היו יחסי עובד- מעביד.
לאור זאת עובר בית הדין לבחון את רכיבי התביעה וקובע, כי הנתבעת תשלם לפלוני מעל 200,000 ₪ בין היתר בגין פיצויי פיטורין שעה שדרשה שיצטרף לחברה כעובד מן המניין אבל בשכר נמוך משמעותית מזה שקיבל קודם לכן.
