סיימה לעבוד בסוכנות הפקות ונתבעה על ידי העביד על חוב בסך של 150,000 ₪ – תיק מס' 19321-12-10 (עבודה- ת"א).
הדס הייתה אומנית/שחקנית שעבדה כשכירה בסוכנות הפקות. במסגרת הסכם שבין הצדדים נקבע, כי הדס תהיה זכאית לתשלום של 50% מההכנסות שהכניסה לסוכנות לאחר ניכוי הוצאות. ההסכם בין הצדדים נחתם למשך 5 שנים. במהלך תקופה זו קיבלה הדס תשלום חודשי מאת הסוכנות והופק לה תלוש שכר. מעולם לא נעשתה התחשבנות בין הצדדים. לאחר 5 שנים לא הסכימה הדס לחדש את החוזה שבין הצדדים. הסוכנות הגישה תביעה כנגד הדס בטענה שבמשך 5 השנים קיבלה שכר גבוה בעוד שבאותה עת לא הכניסה הכנסות משמעותיות לסוכנות וכך נוצר לה חוב כלפי הסוכנות. מעבר לכך נטען, כי לא נוכו משכרה של הדס הוצאות. הסוכנות טענה, שבכל התקופה האמורה הייתה הדס בשלב של לימודים ולא התפנתה לעבוד בהיקף משמעותי כשחקנית. הסוכנות תבעה מאת הדס את התשלומים העודפים כטענתה בסך של כ- 150,000 ש"ח.
בית הדין לעבודה בוחן את טענת הסוכנות לפיה לא נוכו משכרה של הדס הוצאות מרובות אשר יצרו את החוב. בית הדין קובע, כי אין ממש בטענה זו. נקבע שהדס עבדה כשכירה אצל הסוכנות ומשכך, בהתאם לסעיף 25 לחוק הגנת השכר לא ניתן להפחית כל הוצאה שהיא אלא רק כזו המותרת מכוח החוק או חוב על פי התחייבות בכתב. בית הדין קובע, כי ההוצאות שהסוכנות רצתה לחייב את הדס אינם עומדות בהוצאות המותרות לניכוי מכוח החוק.
בית הדין דוחה גם את הטענה כאילו השכר ששולם להדס הינו "מקדמות שכר". נקבע, כי בתלושי השכר אין כל אזכור, כי התשלומים מהווים מקדמות וכן לא הוצגה כל ראיה שהדס ביקשה לקבל מקדמה. בית הדין מוסיף כי "מעסיק אינו יכול לבקש מהעובד בדיעבד החזר בגין שכר שהוא בחר לשלם לעובד בנימוק שמדובר בשכר ששולם בייתר".
בית הדין מוסיף, כי גם העובדה שלא הוצגו להדס מידי חודש החשבונות על בסיסם מוגשת כעת התביעה עומדת לסוכנות לרועץ. לו הייתה הסוכנות מודיעה להדס מידי חודש מה סטאטוס ההתחשבנות בין הצדדים הרי שהדס הייתה יכולה לבחון את הדברים בזמן אמת ולעמוד על טעויות בחישוב. כעת הדבר בלתי אפשרי.
בית הדין דוחה אם כן את תביעת הסוכנות כנגד הדס תוך שהוא מציין במסגרת פסק הדין את ההתנהגות חסרת תום הלב של הסוכנות אל מול ההתרשמות לטובה מעדותה של הדס. למעלה מכך, בית הדין קיבל את התביעה הנגדית שהגישה הדס וחייב את הסוכנות לשלם לה כ- 60,000 ₪ בגין פיצויי פיטורין והתנהגות שלא בתום לב.
