הרכב נשרף וחברת הביטוח סירבה לשלם בטענה שהמבוטח היה מעורב באירוע – תא"מ 20929-10-12 (שלום טבריה).
רכבו של פלוני הוצת ונשרף. לאחר שפנה לחברת הביטוח לשלם לו את תגמולי הביטוח בגין הרכב נדחתה תביעתו והוא נאלץ להגיש תביעה לבית המשפט. בבית המשפט טענה חברת הביטוח, כי מחקירה שערכה עולות תהיות מרובות המחשידות את התובע במעשה של שריפת הרכב.
לטענת חברת הביטוח התברר, כי הרכב הוצת שלא בסמוך למקום מגוריו של התובע ושהה שם מספר ימים. בחקירה התברר, כי לטענת התובע, מספר ימים לפני השריפה הרכב לא הניע. הוא הזמין חשמלאי שהניע את הרכב עם כבלים. לאחר מכן עשה סיבוב עם הרכב כדי למלא את המצבר וכאשר כיבה את הרכב שוב פעם הרכב לא הניע ולכן הוא השאיר את הרכב במקום בו נשרף. הרכב הושאר שם מספר ימים עד אירוע השריפה מבלי שטופל. עוד עלה שאשתו של התובע לא ידעה כלל שהרכב היה מקולקל לפני אירוע השריפה. בנוסף, החוקר של חברת הביטוח ציין, כי פנה אל החשמלאי שלכאורה טיפל ברכב והוא ציין בפניו כי הוא לא זוכר שהרכב טופל על ידו. רק לאחר מספר שעות התקשר החשמלאי שוב כדי להודיע שאחד העובדים טיפל ברכב. חברת הביטוח טענה, כי כל אלו מעלים תהיות קשות באשר לנכונות האירוע וכי התובע היה שותף לאירוע השריפה ולכן אינו זכאי לתגמולי הביטוח.
בית המשפט קובע, כי הנטל על התובע הוא להוכיח כי התקיים מקרה ביטוח המכוסה במסגרת הפוליסה. התובע הוכיח את קרות האירוע שכן אירוע השריפה אכן מכוסה במסגרת הביטוחית.
בית המשפט מוסיף, כי האחריות להוכיח קיומו של סייג בפוליסה הוא על חברת הביטוח. במקרה דנן על חברת הביטוח הנטל להוכיח, כי התובע היה שותף למרמה וכי היה פעיל בשריפת הרכב. נקבע, כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל ולא הוכיחה את טענתה.
בית המשפט קובע, כי לא בקלות ניתן להטיל על מבוטח כתם וקלון של רמאי ויש צורך בראיות ממשיות להוכחת הטענה. במקרה דנן, ניתנו לדעת בית המשפט הסברים סבירים וטובים לתהיות שהועלו על ידי חברת הביטוח. נמצא, כי התובע לא עדכן את אשתו באופן קבוע במצב הרכב. כמו כן, למשפחה 2 רכבים ולכן לא הייתה בהילות בטיפול ברכב התקול. עוד נמצא, כי העובדה שהחשמלאי התקשר לחוקר וציין, כי הרכב טופל באמצעותו אינה מוזרה שכן מי שטיפל ברכב הוא עובד שלו ולא הוא באופן אישי.
לאור זאת, מקבל בית המשפט את התביעה וקובע, כי על חברת הביטוח לשלם לתובע את מלוא השווי של הרכב בהתאם לפוליסה.
