התשלום לסמנכ"ל התבצע באמצעות הגשת חשבוניות – האם הוא עדיין נחשב עובד לצורך קבלת זכויותיו? – ס"ע 32705-02-12 בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
הנתבעות הן קבוצת חברות העוסקות בעסקאות נדלן בחו"ל. התובע החל עבודתו בנתבעת כאיש מכירות. לאחר כמה שנים קודם לתפקיד סמנכ"ל. לטענת הנתבעת בעוד שבתקופת עבודתו הראשונה, כאיש מכירות, התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, הרי שבתקופת עבודתו השנייה כסמנכ"ל התובע עבד כעצמאי ולא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. התובע טען כי יש להכיר בו כעובד לכל תקופת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת.
בית הדין קבע כי במשך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה, וזאת למרות שבתקופת עבודתו כסמנכ"ל החל התובע לעבוד כנגד חשבוניות שהוצאו על שם חברה שהקים, ולא כנגד תלושי שכר כפי שהיה בתקופה הראשונה. בית הדין בחן את שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד על פי מבחן ההשתלבות. בהתאם לפן החיובי של מבחן ההשתלבות, התובע השתלב כחלק אינטגרלי מפעילות הנתבעת ולמעשה המשיך באותה עבודה שביצע בתקופת עבודתו הראשונה כאיש מכירות. כמו כן, התובע עבד שעות רבות ופעילותו הייתה חיונית לנתבעת. בהתאם לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, נקבע כי התובע לא סיפק שירותים לאיש מלבד הנתבעת, והייתה קיימת תלות כלכלית שלו בנתבעת. מה גם שהוא מעולם לא נדרש לשאת בסיכוני הפסד או חובות כלשהן.
באשר להעלאת שכרו של התובע באופן משמעותי לאחר מינויו לסמנכ"ל, נקבע כי אין בכך כדי להצביע על מעבר ממעמד של שכיר למעמד של עצמאי. ההעלאה בשכר ניתנה לו בשל שביעות הרצון מתפקודו. מה גם שהיוזמה לעבור לעבוד באמצעות חשבוניות הייתה יוזמה של שני הצדדים. יתרה מכך – אף אם היוזמה הייתה של התובע בלבד עדיין לא היה בכך כדי להוות מקרה קיצוני וחריג, כהגדרת הפסיקה, המצדיק שלא להכיר בו כעובד.
העובד שבתום התקופה הראשונה שולמו לתובע פיצויי פיטורים והופסק תשלום לפוליסת ביטוח המנהלים שלו, אף בה אין כדי להעיד על היעדר קיומם של יחסי עובד מעביד, אלא אך ורק על רצונם של הצדדים "לסגור חשבון" לפני המינוי החדש.
באשר למבחן הפיקוח – אמנם לתובע היו סמכויות רבות, אך אלה נבעו מתפקידו הבכיר ולא מהיעדר יחסי עבודה.
לתובע נמסר על ידי הנתבעת ציוד הדרוש לביצוע עבודתו, הוא נדרש לחתום על התחייבות שמירה על סודיות, התובע היה מוגבל בניצול ימי חופשה, התובע ביצע את עבודתו באופן אישי.
לאור כל זאת נקבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד במשך כל תקופת ההתקשרות.
באשר לטענת הנתבעת לפיה יש לשלם את שכרו לפי השכר שהיה משולם לו אילו היה מוגדר כעובד, נפסק כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי השכר שהיה משולם לתובע אילו היה מוגדר כעובד היה נמוך בהרבה מהשכר ששולם לו בפועל.
באשר לתביעת התובע לפיצויי פיטורים, בטענה כי התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאים וזכאותו לפיצויי פיטורים – נקבע כי כישלון הסכם העברת המניות לתובע מחד, והדרישה ממנו לחתום על הסכם הקבלנות (השולל ממנו זכויות של עובד), מהווים הרעה מוחשית בתנאים, מה גם שנוצר חוסר אמון כה עמוק בין הצדדים שלא ניתן לצפות מהתובע להמשיך ולעבוד בנתבעת. לפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
תביעת התובע לפיצוי בגין חדירה לפרטיות נדחתה מאחר ומדובר בתיבה מעורבת, וכן מאחר התובע נתן הסכמתו למעקב ולבדיקה לרבות באמצעות תיבת הדואר האלקטרוני שלו, כפי שעולה מהצהרה בכתב עליה חתם.
בנוגע לתביעת התובע בגין איסור לשון הרע, נקבע כי מאז התיקון בסעיף 24א(ד1) לחוק בתי הדין לעבודה, הרי שהסמכות לדון בתביעות איסור לשון הרע בין עובד למעביד נתונה לבית הדין לעבודה (תיקון מספר 38 תשס"ט-2009). לטענת התובע הוא הושמץ לאחר התפטרותו הן בפני עובדי החברה והן בפני גורמים עסקיים ונאמר עליו כי הינו גונב לקוחות של הנתבעת, כביכול, ומשכונה בכינויי גנאי במהלך ישיבה שקיים הנתבע 4. השאלה אם פרסום מהווה "לשון הרע" מוכרעת על ידי מבחן אובייקטיבי ונבחנת על פי הבנתו של האדם הסביר הנחשף לפרסום. אין צורך להוכיח שאדם בפועל הושפל או בוזה עקב האמירות הפוגעניות, די בכך שהפרסום היה עלול להביא לתוצאה שכזו. משהוכח כי במהלך ישיבה בה נכחו רבים כינה הנתבע 4 את התובע "פושע" והעליל עליו שגנב, הרי שהוא עבר על חוק איסור לשון הרע. לא הוכחה הגנת "אמת דיברתי", דהיינו, שהתובע באמת ביצע את המעשים שהנתבע 4 ייחס לו, ובית הדין השתכנע כי האמירות נאמרו רק כדי לפגוע ולא בתום לב. בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע נקבעו השיקולים שיובאו בחשבון לצורך קביעת גובה הפיצוי.
באותו עניין נקבע כי נאמרו אמירות פוגעניות ומבזות שגרמו אף נזק לתובע במישור העסקי, שעליהם הנתבע 4 כלל לא התנצל, אלא המשיך בקו זה גם בעדותו. עם זאת יש לקחת בחשבון כי מערכת היחסים המקצועית והאישית בין התובע לנתבע 4 נסדקה ונקלעה למבוי סתום וכי הדברים נאמרו על ידי הנתבע 4 בסערת רגשות, אולם עם זאת בפני פורום רחב ביותר. לנוכח זאת נפסקו 30,000 ₪ בגין הפרת האיסור על לשון הרע.
