חייל נפקד משירות והתאבד בירייה מנשקו – האם ביקשה שיכירו בה כשכולה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה – עמ"ח 12127-09-08 (שלום חיפה)
פלוני גויס לצבא ועבר טירונות של חיל הנדסה. לאחר סיום הטירונות היה אמור להתחיל אימון מתקדם ואולם הוא יצא מהבסיס ולא שב והוכרז כנפקד. בשיחות שערכו עימו מפקדיו הוא אמר שהוא קיבל חופשת מחלה והבטיח שישוב לבסיס בשלב מאוחר יותר. בביקור של המ"פ בביתו הבטיח פלוני לשוב לבסיס ביום ראשון והקצין נמנע מלקחת ממנו את נשקו האישי כפי שמתחייב במקרים אלו בפקודות מטכ"ל. בחלוף מספר ימים נמצא פלוני מת כשהוא ירוי בראשו.
אימו של פלוני פנתה אל קצין התגמולים בבקשה להכיר בה כאם שכולה בהתאם לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה. קצין התגמולים דחה את התביעה בטענה שפלוני היה נפקד והמקרה אירע במסגרת שאינה קשורה בצבא, בנסיבות שאינן קשורות בצבא. בית המשפט דן במקרה.
בית המשפט קובע, כי החוק מגדיר "חייל שנספה במערכה", כדלקמן: "חייל או חייל משוחרר, שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו עקב שירותו…". בית המשפט מסביר שמדובר בשני תנאים נפרדים ומצטברים – תנאי הזמן (בתקופת השירות) ותנאי הקשר הסיבתי (עקב השירות).
בית המשפט קובע, כי קשה לדעת בוודאות האם מותו של פלוני נגרם מהתאבדות או תקלה בה נפלט כדור שגרם למותו. עם זאת, מתוך הראיות הקיימות נראה שמותו נגרם מהתאבדות. בית המשפט מוסיף, כי צה"ל באמצעות מפקדיו התרשל בכך שלא לקח את נשקו האישי של פלוני עת נפקד מהצבא וזאת בהתאם לפקודות מטכ"ל. אין חולק שמפקדו של פלוני נפגש עימו כשבועיים קודם לאירוע ולמרות זאת נמנע מלקחת את נשקו האישי כמתחייב בפקודות במקרה שכזה.
היות ואין חולק שמותו של פלוני נגרם בשל שימוש בנשק והיות והיה על הגורמים הצבאיים לדאוג לקחת את נשקו של פלוני מידיו בנסיבות המקרה, הרי שמתקיים לדעת בית המשפט הקשר הסיבתי הנדרש שבין השירות הצבאי ובין האירוע. בנסיבות אלו קובע, בית המשפט שיש להכיר באמו של פלוני כשכולה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה.
