מומחים רפואיים בתאונות דרכים

מומחים רפואיים במסגרת תאונות דרכים

במסגרת תביעה לפיצוי נזקי גוף בגין תאונת דרכים אין באפשרותו של הנפגע לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית מטעמו לצורך הוכחת הנזק שנגרם לו. החוק קובע דרך ייחודית ולפיה על הנפגע לעתור לבית המשפט בבקשה, כי ימנה מומחה רפואי מטעמו. על הנפגע לצרף מסמכים רפואיים המעידים על ראשית ראיה לנכות כתוצאה מהתאונה.

מינוי מומחה רפואי ותשלום שכרו

1. מומחה רפואי ימונה על ידי בית המשפט לפי מסלול הדיון הקבוע בסעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אם קיימת ראשית ראיה לנכות שנגרמה לתובע עקב תאונת הדרכים (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216, 220-219 (1990)). מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986.

2. הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה (ראו רע"א 10012/05 מורנו נ' נגה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.3.2006)). הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה. בהתאם לכך, עשוי בית-המשפט  להכיר בקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לתאונה גם בהיעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים. בית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו רע"א 219/91 הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 25.2.1991)). ברם, אין לרוקן מתוכן את הדרישה לקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. כך, למשל, במקרה בו  המסמכים הרפואיים מעידים על פגיעה בחלקים מסוימים בגופו של התובע, ואילו האחרון מבקש למנות מומחים רפואיים בגין פגיעות בחלקים אחרים בגופו שאין ראיה לכך כי נפגעו בתאונה, אין להתיר את הדבר (רע"א 4911/09 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' כשרי (לא פורסם, 29.7.2009)).

3. התיקון החדש לתקנות  פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) (תיקון), התשס"ט-2009, קבע כי "בית המשפט או הרשם יורה לבעלי הדין או למי מהם, להפקיד סכומי כסף שיקבע בית המשפט או הרשם, כפיקדון להבטחת שכרו של מומחה." תיקון זה, העניק לבית-המשפט שיקול דעת רחב בשאלה על מי להטיל, בשלב הראשוני, את החובה להפקיד סכומי כסף להבטחת שכרו של מומחה. הסטת נקודת האיזון הזו, מגבירה ביתר שאת את הצורך להקפיד עם מילוי הדרישה לראשית ראיה (ראו לעניין זה רע"א 4911/09 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' כשרי (לא פורסם, 29.7.2009), שם הצביע בית המשפט על שינוי הגישה, עוד בשלב הצעת התיקון ובטרם הוא נכנס לתוקף).

4. מינוי מומחה ע"י הנתבע: לפי חוק הפיצויים נתונה גם לנתבע זכות לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כל עוד לא ביקש כבר התובע מינוי מומחה באותו נושא והמינוי בא לשם קבלת חוות דעת לעניין מצבו של הנפגע עצמו, ולא לעניין מצבו הרפואי של אדם אחר (ראו: תקנה 3 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים 594-588 (מהדורה חדשה מעודכנת, 1999). המועד להגשת בקשה למינוי מומחה מטעם הנתבע הוא בעת הגשת כתב ההגנה (רע"א 5679/10 פלוני נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 19.8.2010)).

5. מינוי מומחה לתובע שאינו הנפגע הישיר מהתאונה: הדין ביחס להוכחת עניין רפואי הנוגע לתובע שאיננו הנפגע הישיר מהתאונה, אינו שונה מהדין החל ביחס לתובע הנפגע הישיר. ההיגיון שחל בעניינו של התובע שהוא נפגע ישיר אינו משתנה במקום שבו מדובר בתובע שפגיעתו עקיפה (בדרך כלל בן משפחה קרוב). כיוון שכך יש צורך לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה אף ביחס לנפגעים אלו (ראוי לציין כי עמדה זו נאמרה ע"י המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין בדרך אגב ברע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב (לא פורסם, 10.11.2008), וזאת בניגוד לעמדתו שלו בעבר (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים 588 (מהדורה חדשה מעודכנת, 1999), לנקוט בדרך של פרשנות צרה התואמת את לשון החוק).

המצאת מסמכים למומחה רפואי

1. התנאים הנוגעים למסמכים אותם ניתן להציג למומחה מטעם בית המשפט, לאור האמור בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, הינם כדלקמן:

             א) עליהם להיות "בדבר הטיפול הרפואי", לרבות הבדיקות לצורך הטיפול.

             ב) על אלה להיות "נוגעים לענין שבמחלוקת".

             ג) נאסרה הגשת חוות – דעת רפואית (רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל (1996) .

2. התקנות מוציאות מפורשות מכלל המסמכים שניתן להמציא למומחה הרפואי, חוות דעת רפואיות. איסור זה מתקיים בין אם חוות הדעת הן גלויות ומפורשות ובין אם הן חבויות בתוך מסמכים, הנראים על פניהם כאישורים רפואיים או כמסמכים שנערכו לצורך טיפול רפואי. גם מסמך ערוך על ידי רופא מטפל, המסכם ומפרש את תיקו הרפואי של הנפגע, חורג מגדר המסמכים המותרים בהגשה (אליעזר ריבלין תאונות הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים 562 (מהדורה שלישית, 1999); רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב (לא פורסם, 10.11.2008)).

3. בהקשר זה נפסק, כי חוות הדעת הרפואית שהגשתה אסורה בהתאם לתקנות המומחים, היא אך חוות דעת מטעם הצדדים. מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט יכול ויורשה להיזקק לחוות דעת של מומחה ממונה אחר, כאשר תחומי מומחיותם הם קרובים (רע"א 333/89 שלוח חברה לבטוח בע"מ נ' דידים, פ"ד מג(4) 375 (1989)).

4. בית המשפט אף התיר להמציא את פרוטוקול החקירה של המומחה הראשון למומחה הנוסף. השיקולים המרכזיים (שאינם מהווים רשימה סגורה), שיש בהם כדי לאפשר את המצאת פרוטוקול החקירה של מומחה אחד למומחה הנוסף נקבעו ברע"א 5627/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פרידמן [פורסם בנבו] (2007): ראשית, האם יש בפרוטוקול כדי לסייע בברור השאלות הרפואיות שבמחלוקת? שנית, האם חשיפתו של המומחה לפרוטוקול החקירה תפגע בצורה ממשית באובייקטיביות של המומחה, או שמא אין חשש לפגיעה כזו. שלישית, יש ליתן משקל גם ליעילות הדיון. יש למנוע סיטואציה בה "מציפים" את המומחה בחומר רב שאינו רלוונטי לצורך גיבוש חוות דעתו, שעשוי לסרבל את עבודתו. כך לגבי פרוטוקול חקירתו של המומחה, שהמצאתו עלולה גם להכביד ולהקשות על כתיבת חוות הדעת. היתר להציג את הפרוטוקול הכולל את עדות המומחה הממונה הראשון בפני המומחה הממונה השני, בטרם זה האחרון ערך את חוות דעתו, צריך שיינתן במקרים חריגים ביותר: כאשר ברור שבפרוטוקול יש תרומה מהותית וחד-משמעית לבירור השאלות הרפואיות שבמחלוקת, או כשיש חשיבות להצגתו עובר להכנת חוות הדעת ולא בשלב מאוחר יותר, ובלבד שאין בכך כדי לסרבל את הליך הכנת חוות הדעת, או ליצור חשש לפגיעה בעצמאותו של המומחה הנוסף והאובייקטיביות שלו. לעומת זאת, לאחר שגובשה חוות הדעת בידי המומחה, ניתן לנהוג בגישה ליברלית מעט יותר, ולאפשר – אף זאת בנסיבות המתאימות (רע"א 1858/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אמויאל (לא פורסם, 9.7.2008).   

5. עוד נקבע בפסיקה זו, כי אין להעביר למומחה את פרוטוקול חקירתו של בעל דין, עובר להכנת חוות הדעת. בית המשפט יוכל לשקול האם להתיר שאלות הנסמכות על חקירתו של בעל הדין, במסגרת המבוקרת של חקירת המומחה הממונה על חוות דעתו. 

   פסילת מומחה שמונה מטעם בית המשפט

6. לא בנקל יפסול בית המשפט מומחה שמינה. כבר נפסק, כי משמונה מומחה מטעם בית-המשפט, חזקה עליו שיעשה מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי (רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (לא פורסם, 21.10.07) ; רע"א 1548/06 אטיאס נ' ד"ר בלכר מריאן (לא פורסם, 20.4.2006)). לפיכך, פסילת מומחה יכול שתיעשה רק בנסיבות חריגות. במיוחד במקום שזה כבר נתן את חוות-דעתו וכאשר בתוצאת חוות-הדעת יש כדי להשפיע על שיקוליו של בעל-הדין המבקש את פסילתו (רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (לא פורסם, 3.7.2006) וכן ראו עניין לינצקי).

7. חובות שונות מוטלות על המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט. כך בין היתר, מוטלת על המומחה החובה לנהוג באובייקטיביות וללא משוא פנים, תוך הקפדה שהדבר גם ייראה. זאת נוכח תפקידו המיוחד של המומחה הרפואי, כזרועו הארוכה של בית המשפט. סטייה מעקרונות אלה והפרת חובת הנאמנות של המומחה, עשויה להוביל לפסילתו או לפסילת חוות-הדעת שנתן (ראו ע"א 600/96 אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, 17.7.1996)).

   מינוי מומחה רפואי נוסף

   על פי הפסיקה מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשגרה. אלא רק באותם המקרים בהם תחושתו של השופט היושב בדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676; ראו גם, רע"א 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); רע"א 4195/02 סהר נ' ליפשיץ, פ"ד נו(5) 774).

8. מינוי של מומחה רפואי נוסף ייעשה באותם מקרים בהם מתעורר חשש שללא עיון בחוות דעת רפואית נוספת יתקשה בית המשפט להגיע לחקר האמת ולאמוד נכונה את שיעור נכותו הרפואית של הנפגע. כך למשל, כאשר קיימות גישות רפואיות שונות בתחום מסוים ומתברר שהמומחה שנבחר אינו מייצג את ההשקפה הרפואית השלטת או כאשר קיים חשש כי המומחה לא העריך נכונה את אמינותו של הנפגע באשר לתלונותיו (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4)678-677).