היד קובעה במסמרים והרופאים שכחו מקיומם – ת.א 1557-12-10 (שלום ראשון לציון).
התובע נפל בביתו ונחבל בכף היד. כתוצאה מכך אושפז בבית החולים ועבר קיבוע של השבר באמצעות מסמרים (תילי קירשנר). במכתב השחרור מבית החולים לא נרשם, כי היד קובעה באמצעות 2 מסמרים. התובע סבל מכאבים ונפיחות ביד ורק לאחר ביצוע צילום של כף היד אובחן אחד מתילי קירשנר שהוצא בניתוח. המסמר הנותר לא נמצא בצילום.
התובע טען בתביעתו, כי הרופאים המטפלים התרשלו בטיפול בו. היעדר הרישום במכתב השחרור על הקיבוע באמצעות 2 מסמרים הוביל למעקב כושל כאשר כל הרופאים שטיפלו בתובע מאוחר יותר לא היו מודעים לסוג הניתוח שעבר ולא ביצעו מעקב על המסמרים. לטענת התובע הדבר הוביל גם לפגיעה קשה בתהליך ההחלמה שהותיר אצלו נכות צמיתה.
בית המשפט שמע את טענות הצדדים וקבע, כי "השמטת המידע ממכתב השחרור היא בבחינת כשל. מידע זה צריך היה להופיע במכתב השחרור, וזאת משום שהיתה לו משמעות להמשך הטיפול, וצריך היה שהגורמים המטפלים בתובע יהיו מודעים לו". השופטת קובעת, כי לא בוצע תהליך מעקב מסודר אחר התובע, כי הרופאים לא ידעו על המסמרים שהושמו בניתוח ולמעשה "נשכחו" בידו כאשר הפרקטיקה היא לבצע מעקב רפואי ולהוציאם לאחר מספר שבועות.
זאת ועוד, בית המשפט קובע, כי המעקב הרפואי הכושל אף הביא לכך שהתובע הופנה לטיפולי ריפוי בעיסוק לצורך שיקום כף היד וזאת מבלי שהובהר לצוות המטפל, כי התובע עבר ניתוח עם קיבוע של מסמרים. בית המשפט מוצא, כי היעדר ההנחיות למרפא בעיסוק מהווה רשלנות שכן הטיפול הפיזיוטרפי אמור להיות מותאם למצב הרפואי כאשר במידה וישנו קיבוע הטיפול צריך להיות בהתאם.
בית המשפט קובע, כי הכשל בטיפול בתילי קירשנר פגע בסיכויי ההחלמה של התובע ותרם לנכותו הרפואית בשיעור של 25% כאשר החלק הארי של הנכות הינו תוצאה התאונה שעבר התובע. משכך, קבע בית המשפט, כי הנכות הרפואית הקשורה לרשלנות עומדת על שיעור של 8% ולתובע נפסק פיצוי בסך של למעלה מ- 200,000 ₪.
