האם ניתן לפטר רב עיר? – בג"צ 6051-08
המועצות המקומיות ראש פינה ויסוד המעלה, פנו לבית המשפט העליון בטענה, כי החובה המוטלת עליהן לממן רב עיר איננה מוצדקת בשל ההיקף המצומצם של שירותי דת הנדרשים לאוכלוסייה לעומת שכרם הגבוה של הרבנים. בית המשפט העליון דן בעתירתם.
המצב המשפטי נשוא העתירה מבוסס על מספר דברי חקיקה: חוק שירותי הדת, תקנות שירותי הדת (1974) ותקנות שירותי הדת (2007). בית המשפט קובע, כי התקנות שהותקנו עומדות במתחם הסבירות ואין מקום לפסלם כדרישת העותרים. שלושת שופטי בית המשפט העליון נחלקו בעמדותיהם ולבסוף נקבע, כדלקמן:
השופט מלצר קבע, כי על פי הדין הקיים, רשות מקומית אינה יכולה להיוותר ללא רב עיר. מוסיף השופט וקובע, כי נוכח חשיבות תפקידו של רב עיר והסמכויות שניתנו לו בחקיקה – לא ניתן לפרש את התקנות כמאפשרות לבטל את תפקידו ברשות מקומית נתונה.
מאידך, אין בתקנות שום הוראה האוסרת על צמצום היקף משרתו של רב העיר ככל שהדבר נדרש משיקולי התפקיד והיכולת הכלכלית של הרשות המקומית הרלבנטית כאשר תקנות שירותי הדת (2007) אף מאפשרות את הדבר במפורש.
השופטות ביניש וארבל קבעו גם הן, כי אין מניעה לפעול לצמצום היקף משרתו של רב עיר ככל שהדבר נדרש ובכך הצטרפו לעמדתו של השופט מלצר. עם זאת, לדעתן, הפרשנות הראויה של התקנות מאפשרת אף שלא למנות רב עיר כלל לאותה עיר וזאת בנסיבות המתאימות לכך, כאשר השופטת ארבל קובעת, כי סמכות זו יש להפעיל במקרים חריגים בלבד.
