תביעה לפיצויי על עוגמת נפש כנגד חברת ביטוח – ת"א 24452-10-09 (שלום ת"א)
פלונית בוטחה בפוליסת אובדן כושר עבודה על פיה היא זכאית לתשלום קצבה חודשית במקרה בו איבדה את כושר עבודתה. חברת הביטוח לא מיהרה לשלם לפלונית תשלומים כאשר איבדה את כושר עבודתה ולצורך כך נדרשה פלונית להגיש תביעה ולנהל הליכים בבית המשפט בסופם קיבלה את מבוקשה.
בית המשפט נדרש לשאלה האם יש מקום לחייב את חברת הביטוח בפיצויים בשל עוגמת הנפש והעיכוב בתשלום. בית המשפט סוקר את המצב המשפטי ומבהיר, כי על פי סעיף 23 לחוק חוזה ביטוח מבטח חייב לפעול מיד עם קבלת תביעה לבירור החבות. סעיף 27 לחוק חוזה ביטוח קובע, כי כאשר אין מחלוקת לגבי התשלום על המבטחת לשלם תוך 30 ימים את התגמולים מיום קבלת הדרישה. כאשר יש מחלוקת בין הצדדים והמבטח מבקש לברר את חבותו, מרוץ 30 הימים לתשלום התגמולים מתחיל במועד בו היו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות. עוד נקבע, כי הפסיקה מכירה באפשרות לפסוק למבוטח פיצויים בגין נזקים תוצאתיים עקב עיכוב בתשלום תגמולי הביטוח. גם סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים בשל נזק לא ממוני בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין.
בית המשפט קובע, כי "שבירת מטה לחמו של אדם גורעת באופן ממשי מאמצעי המחיה שלו, מטבע הדברים היא גוררת מצוקה גופנית ונפשית יומיומית. לא זו בלבד שכל אלה צפויים וידועים בעת כריתת חוזה הביטוח מפני אובדן כושר עבודה, החוזה הרי בא לעולם על מנת למנוע אותם."
בית המשפט קובע, כי בשלב מסוים המומחה מטעם חברת הביטוח אישר שפלונית איבדה את כושר עבודתה עד סוף השנה ואילו חברת הביטוח עדיין סירבה לשלם תגמולים בנימוק לפיו יש להמתין להכרעה בהליך שיפוטי שהתקיים בין הצדדים. בית המשפט קובע, כי התנהלות זו מלמדת על סירוב לשלם תגמולים שלא בגלל מחלוקת כלשהי על מצב רפואי והתנהלות זו נגועה בחוסר תום לב.
לאור זאת מקבל בית המשפט את הבקשה לפיצוי בגין עוגמת נפש וקובע לפלונית פיצוי בסך של 50,000 ₪.
