זכאות לתשלום שכר בגין זמן נסיעה ממטופל למטופל – סע"ש 36479-09-14 בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
עובדת הועסקה על ידי חברה העוסקת במתן שירותי סיעוד. העובדת הועסקה בשני בתים כאשר במהלך יום העבודה נדרשה לנסוע מבית קשישה אחת אל השנייה. עם סיום יחסי העבודה הוגשה על ידי העובדת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בדרישה לתשלום זכויות שונות ובין היתר, דרישה לתשלום שכר עבור זמן הנסיעה בין מטופלת אחת לשנייה.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענת העובדת, כי פרק הזמן שבין מטופל למטופל אינו מאפשר לה לעסוק בענייניה ולשוב לביתה ובנסיבות אלו הינה זכאית לשכר עבודה. בית הדין מדגיש, כי הדבר שונה ממצב בו ישנה הפסקה של מספר שעות במהלכה יכול עובד לעסוק בענייניו הפרטיים.
בית הדין מוסיף, כי אופי עבודתה של העובדת מצריך טיפול במספר קשישים באותו היום על מנת להשלים יום עבודה שכן מדובר בקשישים להם זכאות למספר שעות מוגבל מידי יום מאת המוסד לביטוח לאומי.
בית הדין מפנה לפסקי דין שונים שניתנו ובהם נקבעו דברים דומים. כך, נקבע כבר בפסיקה, כי המבחן במקרים דנן הוא "מבחן זמינות העובד לעבודה. כאשר יקבע שבשעות ההמתנה העובד זמין לעבודה ואינו יכול לעשות לביתו, יהיה העובד זכאי לתשלום עבור שעות אלה".
בנסיבות העניין קובע בית הדין, כי יש לקבל את תביעת העובדת וכי היא זכאית לשכר עבודה בגין פרק הזמן שבו נסעה בכל יום ממטופלת אחת לשנייה.
