האם הפחתת ביקורי בית של עובדת מצדיקה קבלת פיצויי פיטורין? -סע"ש 16691-09-12.
פלונית עבדה כפיזיותרפיסטית באחת מקופות החולים. בשנת 2008 נחתם הסכם קיבוצי עם איגוד הפיזיותרפיסטים בו נקבע, בין היתר, כי ביצוע ביקורי בית על ידי פיזיותרפיסטים יעשה מעבר לשעות משרתם בקופה. עוד נקבע, כי תעריף התשלום בגין ביקורי בית יגדל.
בעקבות ההסכם הקיבוצי חלה הפחתה ניכרת בהפניות של פלונית לביצוע ביקורי בית במסגרת הקופה. בעקבות זאת, חלה ירידה ניכרת בשכרה ובסופו של יום היא התפטרה מעבודתה והגישה תביעה בטענה, כי לא הופנו אליה ביקורי בית בשל התנכלות וכי היא זכאית לפיצויים פיטורין חרף התפטרותה.
בית הדין קבע, כי ההסכם הקיבוצי שנחתם נועד להביא לשיפור שכר של הפיזיותרפיסטים וכך למעשה נעשה לגבי החלק העיקרי שבהם. עם זאת, לגבי פלונית שהכנסה עיקרית שלה לפני ההסכם התבססה על ביקורי הבית, חלה ירידה בשכר. נקבע, כי לאחר חתימת ההסכם, בעקבות התעריף הגבוה יותר עבור ביקורי בית, חלה עליה בדרישה של פיזיותרפיסטים לבצע ביקורי בית. לשם כך, נקבעו על ידי הקופה קריטריונים להפניות לביקורי בית. נקבע שתהיה העדפה לעובדי מחוז, כן תהיה העדפה לעובדים במשרה מלאה, לעובדים במכונים בפריפריה והעדפה לבעלי ניסיון ומקצועיות.
בית הדין קובע, כי הקריטריונים שנקבעו הינם הגיוניים ולא הוכח, כי פלונית הופלתה לרעה בהפניות לביקורי בית ולא הוכח, כי התנכלו לה בעת קביעת ההפניות. עוד נקבע, כי הקופה אף עשתה ניסיונות לשפר את שכר של פלונית בעקבות הפגיעה בשכר לאור ההפחתה בביקורי הבית.
עם זאת, בית הדין קובע, כי בעקבות המצב, חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה של פלונית. מעמדה השתנה בעקבות ההסכם הקיבוצי שקבע שיטת תגמול חדשה. פלונית עבדה שנים רבות באופן שונה ממרבית חבריה ונסמכה בעיקר על ביקורי בית ומשכך, נפגע שכרה. גם אם הדברים נעשו בתום לב ועם מניעים מוצדקים, הרי שמדובר בהרעה מוחשית והתפטרות שיש לראותה כפיטורים לצורך קבלת פיצויי פיטורין.