שיהוי והתיישנות הליכי גביית חוב ארנונה – עמ"מ 10372/08 (עליון)
רשות מקומית פתחה בהליכי גבייה מנהליים כנגד עזבון ויורשת של בעלי דירה בטענה שקיים חוב ארנונה לנכס וזאת משנת 1985. פלונית פנתה לבית המשפט בבקשה לעצור את הליכי הגבייה, בין היתר, בטענה להתיישנות והליכי שיהוי ארוכים של הרשות המקומית. העניין הגיע לפתחו של בית המשפט העליון.
בית המשפט קובע, כי כבר "נפסק כי בתקיפה של הליכי גבייה מנהלית יכול העותר או התובע להעלות טענת התיישנות גם אם המסגרת הפורמאלית להעלאתה הינה בפנייה יזומה של הטוען לבית המשפט". היות ואין חולק שהחוב הינו חלוט משנת 1985 בעוד הרשות המקומית החלה לפעול בהליכי גבייה בשנת 2004 הרי שנראה שהחוב התיישן ואין הרשות המקומית זכאית לגבותו.
בית המשפט מוסיף, כי יש לדחות גם את טענת העירייה לפיה לכאורה לא יכלה להציג מסמכים שונים להוכחת טענותיה היות והחומר הקשור בעניין "בוער" וזאת על פי חוק שעה שאין העירייה נדרשת לשמור חומר בארכיון בחלוף זמן כה ממושך. בית המשפט קובע, כי תקנות הארכיונים קובעים כי "רשאי מוסד לבער". בית המשפט קובע, כי רשות מקומית לא חייבת לבער חומר שברשותה אלא שיש לה שיקול דעת אם לעשות כן.
למעשה ניתן לראות בביעור מסמכים מעין הצהרה של רשות מקומית, כי המסמכים כבר אינם רלוונטיים. אין לקבל מצב בו לכאורה ידוע על חוב ושהמסמכים ידרשו להוכחתו ובמקביל, הרשות המקומית תפעל לביעור החומר.
בית המשפט מוסיף למעלה מכך, כי יש בכך אף טעם לפגם שעה שהרשות דוחה את טענת ההתיישנות של החייבת למרות הזמן הרב שחלף ומאידך מבערת מסמכים הקשורים בחוב בשל אותו פרק זמן ארוך.
סיכומו של דבר, בית המשפט קובע שחוב הארנונה התיישן והרשות אינה יכולה לגבותו.
