רשלנות רפואית – מומחים רפואיים

רשלנות רפואית- מומחים רפואיים

1. בעת הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית על התובע לצרף חוות דעת רפואית של מומחה בתחום אשר קובעת לדעת המומחה את הרשלנות בטיפול ואת הקשר שבין הנזק שנגרם ובין הטיפול הרשלני. הנתבע יגיש חוות דעת רפואית מטעמו כאשר לעיתים ימנה בית המשפט מומחה שלישי וניטרלי מטעמו.

2. בית-המשפט הוא שמכריע לבסוף בין חוות-הדעת הסותרות באמצעות הכלים השיפוטיים העומדים לרשותו, וקובע על-בסיסן את האמת המשפטית, באשר למציאות המדעית.על בית-המשפט לשקול את הידע המדעי במאזניים משפטיות. לאמור, כי על בית-המשפט להביא בחשבון את ההבדל המהותי שבין אופן הוכחת תביעות במשפט האזרחי, הדורשת רמת ודאות שהיא מעבר ל-50% בלבד, לבין רמת הוודאות הנדרשת לצורך קביעת עובדות בעולם המדע, שם הוכחה ברמת הסתברות של 51%, אינה נחשבת כהוכחה כלל. לשם כך, על בית-המשפט לדלות מעדויות המומחים המדעיים, שעולם מושגיהם, ורמות ההוכחה אליהן הם רגילים שונים בתכלית, את התשובה לשאלה המשפטית (השונה) של עמידה ברף מאזן ההסתברויות (ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב (לא פורסם, 2.6.2004)).

3. כאשר עסקינן בקביעות עובדתיות המתבססות על חוות דעת מומחים מקצועיים, התערבות ערכאת הערעור תהא חריגה (ע"א 2809/03 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה [פורסם בנבו] (7.2.2005); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 625 (2004)), ברם, יש להבהיר כי סטנדרט הזהירות נקבע על ידי בית המשפט ולא על ידי המומחה (ע"א 10094/07 פלונית נ' בית חולים האנגלי אי.מ.מ.ס (לא פורסם, 24.11.2010)).

4. מתפקידו של בית המשפט לקבוע את הנורמה ההתנהגותית הראויה, שתשמש אבן הבוחן לסיתותה של התרשלות. בשל כך, קיימת גישה לפיה אין למנות מומחה מטעם בית המשפט בתביעה בגין רשלנות רפואית. זאת, מהטעם שבדרך זו מוסר בית המשפט את מושכות ההכרעה בשאלה הסופית לידי גורם אחר. לכן, מקום בו מונה מומחה מטעם בית המשפט בסוגיית החבות בתיק רשלנות רפואית – על בית המשפט להיזהר מאימוץ מסקנותיו הנורמטיביות של המומחה בלא הפעלת שיקול דעת עצמאי ומלא מצדו (ע"א 10094/07 פלונית נ' בית חולים האנגלי אי.מ.מ.ס (לא פורסם, 24.11.2010)).