רטיבות שמקורה בדירה שמעל גרמה נזקים לתובעים – ת.א 28193-07-13 (שלום ת"א)
בתביעה שהוגשה לבית המשפט טענו התובעים, כי דירתם ממוקמת מתחת לדירת הנתבעים וכי בשל חלחול מים מדירה הנתבעים לדירתם נגרמו להם נזקים מרובים. את התביעה תמכו התובעים בחוות דעת מהנדס ודרשו פיצוי על השחתת ביגוד יקר ערך, אלבומי תמונות, אובדן ימי עבודה ועלות התיקונים. הנתבעים מצידם הכחישו את אחריותם לאירוע וטענו, כי מקור הרטיבות הינה מדוד השמש של התובעים וכי אין להם כל קשר לנזקים שנגרמו.
לאור המחלוקת שבין הצדדים הורה בית המשפט על מינו של מומחה מטעמו לבדיקת הדירות. המומחה ביקר בנכס שלוש פעמים כאשר נמצא, כי ישנה נזילה מדירת הנתבעים אל דירת התובעים כאשר במהלך ההליך המשפטי אף פעלו הצדדים לעריכת התיקונים הנדרשים. בית המשפט עדיין נדרש לשאלת הנזק.
נבהיר, כי סעיף 38 לפקודת הנזיקין קובע, כי בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר שנמלט ועלול לגרום נזק בהימלטו על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר שנמלט התרשלות שיחוב עליה. ניתן ליישם סעיף זה במקרים של נזילת מים מדירה לדירה כאשר המים הם הדבר שנמלט מדירה אחת לשנייה וגרמו לנזק. יישום הסעיף מוביל לכך שנטל הראיה עובר מהתובע אל הנתבע. עם זאת במקרה שבפנינו בית המשפט לא נדרש ליישום הסעיף וקובע, כי יש אחריות לנתבעים בשל נזילת המים לדירת התובעים.
בית המשפט נדרש לשאלת הנזק כאשר הוא קובע, כי גם לתובעים יש אחריות ואשם תורם למצב. כך, מדובר בדירה שלא תוחזקה כראוי ויש לייחס חלק מהנזקים שנראו בתמונות שהוצגו למצב הקודם של הדירה. בנסיבות אלו קובע בית המשפט, כי מסכום הנזק שייקבע, יש להפחית 15% בגין מצבה הקודם של הדירה.
בבדיקת רכיבי הנזק פוסק בסופו של יום בית המשפט פיצוי עבור תיקונים שנדרשים בדירה בהתאם לחוות הדעת שהוצגה, תשלום עבור דיור חלופי למשך חודש בתקופת השיפוץ ופיצוי נוסף של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
