פיצוי לדיירים שהתגוררו סמוך לתחנה המרכזית בעת בנייתה- ת.א 8558/02 (שלום ירושלים).
בני זוג אשר התגוררו בסמוך לתחנה המרכזית בירושלים בעת בנייתה הגישו תביעה לבית המשפט בדרישה לפצותם על הנזקים שנגרמו להם בעקבות תהליך הבנייה. לטענתם נגרמו להם מטרדים מרובים לרבות, רעש, אבק, לכלוך, הטרדות מפועלי בנייה ועוד. כן נטען, כי המבנה החדש חוסם את הנוף שהיה נשקף מביתם וכתוצאה מכך נגרמים להם נזקים משמעותיים.
הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה מן הטעם שלבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה זו. לטענתם סעיפים 197-200 לחוק התכנון והבנייה קובעים מנגנון מיוחד ובלעדי להגשת תביעה לפיצויים. לפי מנגנון זה, כל מי שנפגע מתוכנית בניה צריך למצות את ההליכים בפני הועדה המקומית על ידי הגשת תביעה לפיצויים. משלא הוגשה תביעה לוועדה וחלף המועד לעשות כן, לא ניתן להגיש תביעה לבית המשפט.
בית המשפט בוחן את סעיף 197 לחוק התכנון והבניה וקובע, כי החוק אכן קובע מנגנון פיצויי ייחודי שלא ניתן לעקוף. עם זאת, יש לבחון האם הפגיעה בגינה דורשים פיצוי הינה "פגיעה קניינית שנגרמה למקרקעין (קרי – לשוויה הכספי או לזכויות המשפטיות בה) בגין תוכנית המתאר לבין פגיעה פרסונאלית שנגרמה לבעל המקרקעין או למחזיק בהם בגין התוכנית. בעוד שהראשונה מזכה בפיצויים מכוח סעיף 197 לחוק הרי שהשנייה אינה נכנסת לגדרו". במילים אחרות, הפיצוי שמכוסה במסגרת חוק התכנון והבנייה הינו לירידת הערך של המקרקעין וכל נזק שכזה אמור להיות מוסדר מכוח חוק זה ולא ניתן לתבוע בגינו בנזיקין בבית משפט אזרחי.
לאחר שדן במצב המשפטי מתייחס בית המשפט לתביעה שבפניו וקובע, כי למעשה, כל המטרדים שנגרמים וייגרמו לבני הזוג לטענתם מכוסים במסגרת סעיף 197 לחוק והיה עליהם להגיש תביעה לוועדה לצורך קבלת פיצויים. נזקים מסוג זה קשורים קשר ישיר לפגיעה בערך המקרקעין ומשכך, חוק התכנון והבניה הסדיר את הפיצוי בעניין. עם זאת, בכל הקשור לנזקים ומטרדים שהתרחשו בעבר במהלך הבנייה של התחנה המרכזית, הרי שהינם נזקים שיש אפשרות לתבוע בגינם שכן הם אינם עוסקים בירידת הערך של המקרקעין אלא בפגיעה הפרסונאלית של בני הזוג שהתגוררו בנכס.
בסופו של דבר, לאור העובדה שבני הזוג לא הביאו די ראיות ועדים להוכחת הנזקים במהלך הבנייה, פוסק להם בית המשפט פיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין המטרדים וההפרעה הממשית ממנה סבלו במהלך תקופת הבנייה.
