עברה כריתה של שומה בכתף ונותרה עם צלקת מכערת -ת.א 32954-03-13 (שלום ראשון לציון).
פלונית ביקשה להסיר שומה שהייתה לה בכתף הימנית. באמצעות קופת חולים היא הופנתה לרופא אשר בהרדמה מקומית כרת את השומה. לטענת התובעת, נותרה לה כעת "צלקת גדולה ומכוערת" וזאת כתוצאה מרשלנות קופת החולים והרופא המטפל. עוד טענה התובעת, כי לא הוסבר לה על הסיכון שתיוותר לה צלקת שכזו.
בית המשפט קבע, כי התובעת לא קיבלה הסבר ראוי אודות הסיכון שתיוותר לה צלקת משמעותית באזור הניתוח. אומנם, פלונית חתמה על טופס הסכמה מדעת ואולם בית המשפט קובע, כי מדובר בטופס שהרישום בו צפוף מאוד וכי התובעת הוחתמה למעשה תוך כדי תהליך ההכנה לניתוח כאשר היא נדרשת להחליף בגדים לצורך הניתוח. בנסיבות אלו בהן נערכה ההחתמה על הטופס הרי שלא ניתן לומר שפלונית קיבלה הסבר ראוי אודות הסיכונים שבניתוח.
בית המשפט מוסיף וקובע, כי במקרה של פלונית היה מקום לשים דגש על נושא הסיכון של הצלקת דווקא בשל הסיכון המוגבר להיווצרותה, סיכון הנובע ממיקום הניתוח בכתף ומגוון עורה הכהה יחסית של פלונית. זאת ועוד, בית המשפט קובע, כי מטרת הניתוח בעיקרה הייתה אסטטית ולא טיפולית. במקרה שכזה ברור שישנה חשיבות גדולה להסביר את הסיכון שבהיווצרות צלקת שהינה גדולה מהנגע הנכרת.
בית המשפט קובע, כי אופן ביצוע הניתוח לא היה רשלני וכי הרופאים ביצעו את הניתוח כראוי ואולם, עצם העובדה, כי פלונית לא הוזהרה כראוי לפני הניתוח מצדיקה מתן פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.
במקרה דנן, עמדו בפני בית המשפט חוות דעת רפואיות שקבעו, כי לפלונית נותרה נכות בשיעור של 10% בגין הצלקת. עם זאת, מדובר בפגיעה שאינה תפקודית אלא אסטטית בלבד. בנוסף, בית המשפט לוקח בחשבון את האשם התורם של פלונית בכך שלא פעלה להקטנת הנזק וכי פנתה זמן רב מאוד לאחר הניתוח לצורך קבלת טיפול כאשר לו הייתה פונה בסמוך לניתוח ניתן היה להקטין את מימדי הצלקת. לאור כל אלו קובע בית המשפט, כי פלונית תפוצה בסך של כ- 50,000 ₪.
