מהי תאונת דרכים – הגדרת "תאונת דרכים"

מהי תאונת דרכים – הגדרת "תאונת דרכים"

הגדרת החקיקה: "תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;

1. בחינה האם כלי הרכב הקשורים לתאונה נחשבים ככלי רכב מעורבים לפי הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק – הגדרה הדורשת, בין השאר, "שימוש" ברכב מנועי, או התקיימות של אחת מן החזקות המרבות, וקשר סיבתי בין ה"שימוש" או החזקה, לתאונה (ראו רע"א 4620/04 דלק חברת דלק הישראלית בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2004(3) 2254) ; ע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 31.10.07).

2. וביתר פירוט. ההגדרה הבסיסית ל"תאונת דרכים" כוללת שישה רכיבים: 1. מאורע 2. נזק גוף 3. עקב 4. שימוש 5. ברכב מנועי 6. למטרות תחבורה (ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ , נח (1) 337). אם אחד מן המרכיבים האלה אינו מתקיים (או שמתקיים חריג גובר המצוי בתוך הגדרת המשנה של השימוש ברכב המנועי) שוב אין המקרה מקיים אחר יסודות ההגדרה הבסיסית. במקרה אשר כזה יש לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני ולבחון אם נופל המקרה לגדר אחת החזקות המרבות. לפיכך, אם המדובר במאורע שהתרחש עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, או עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, או עקב ניצול הכוח המכני של כלי רכב שלא שינה את ייעודו המקורי – הרי זו תאונת דרכים ואפילו לא נתקיימו כל מרכיבי ההגדרה הבסיסית (ובלבד שנגרם נזק גוף)." (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים: סדרי הדין וחישוב הפיצויים, 114-113 (מהדורה שלישית, 1999) וראו גם ע"א 10157/09 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פטקין (לא פורסם, 29.6.10). אם אין המקרה נופל לגדר ההגדרה הבסיסית – משום שאינו עונה על כל ששת מרכיביה – ואף לא בגדר אחת החזקות המרבות – שוב אין תחולה לחוק. לעומת זאת, אם אכן נופל המקרה לגדרה של ההגדרה הבסיסית או לגדרה של אחת החזקות החלוטות המרבות, יש עוד לבחון אם לא חלה על המקרה חזקה ממעטת. זהו השלב השלישי במלאכת הפרשנות של סעיף ההגדרות שבחוק הפיצויים ובו יש לבחון אם ארע הנזק כתוצאה ישירה ממעשה שנעשה במתכוון או כתוצאה ממעשה איבה – שאז שוב אין תחולה לחוק. החרגה זו גוברת על ההכללה שאותרה באחד משני השלבים הראשונים (ראו ריבלין שם). (רע"א 10721/05 "אליהו" – חברה לביטוח בע"מ נ' אבראהים יונאן)

3. המבחן לסיבתיות הוא כפול: מבחן סיבתי עובדתי ומבחן סיבתי משפטי. לעניין הסיבתיות המשפטית, נקבעו שני מבחנים, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר (רע"א 5971/95 עובד לוי, תיעוד האבן והבניה בע"מ נ' שמחון, פ"ד נב(5) 70).

4. אין להפוך את תאונת הדרכים ל"מונח יחסי", כך שאותו אירוע יסווג כתאונת דרכים עבור חלק מהנפגעים בתאונות מסוג זה, אך לא עבור אחרים. כן נפסק, כי אין להבחין בין נפגעים שונים על בסיס זהות מחולל התאונה (ע"א 2199/99 עיזבון המנוח עודד לזר ז"ל נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נו(1) 938 (2001)).