האם התיישנה תביעת מבוטח בגין נכות צמיתה לאחר שחלפו 3 שנים?

האם התיישנה תביעת מבוטח בגין נכות צמיתה לאחר שחלפו 3 שנים?  – ת"א 19765-10-14 (שלום – הרצליה)

פלוני בוטח על ידי חברת ביטוח בכיסוי ביטוח שעניינו "נכות מתאונה" לפיו במקרה שבעקבות תאונה תיוותר לו נכות צמיתה – יהא זכאי לקבל תשלום מאת חברת הביטוח. בחלוף כ-5 שנים ממועד התאונה הגיש פלוני תביעה לבית המשפט לפיה נותרה לו נכות בעקבות התאונה בתחום הפיברומיאלגיה ובתחום הנפשי. את טענותיו תמך בחוות דעת רפואיות מטעמו. חברת הביטוח ביקשה לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות ובית המשפט נדרש לדון במחלוקת.

נקבע, כי בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, ההתיישנות בתביעת ביטוח עומדת על שלוש שנים מקרות מקרה הביטוח. לכאורה, לפי סעיף זה יש לדחות את התביעה של פלוני על הסף. עם זאת, בחוק חוזה ביטוח נערך תיקון לחוק (תיקון מס' 6) לפיו במקרה בו "הייתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח". על בסיס התיקון, יש למנות את תקופת הביטוח במקרה של נכות מתאונה מהיום בו למעשה ניתן לקבוע נכות. לטענת פלוני, נכותו הרפואית לא התגבשה ביום התאונה אלא רק שנים מאוחר יותר ומשכך, יש להתחיל במניין תקופת ההתיישנות רק ממועד הנכות ולכאורה במקרה שכזה התביעה לא התיישנה. נציין, כי טענה זו נכונה אולם אין בה כדי לעזור לפלוני שכן התיקון לחוק קבע, כי תחולת התיקון היא מעתה והלאה ואין תחולה לגבי מקרים שכבר התיישנו במועד התיקון.

למרות זאת, בית המשפט קובע, כי גם את תביעתו של פלוני אין לדחות על הסף בשל התיישנות. בית המשפט קובע, כי יש לעיין בהגדרות שבפוליסה למקרה הביטוח. מעיון בהגדרות קובע בית המשפט, כי חברת הביטוח נתנה דגש דווקא לעניין קיומה של נכות כתנאי למקרה הביטוח על פי הפוליסה. בנסיבות אלו קובע בית המשפט, כי משעה שטרם ניתן לומר שיש נכות רפואית – הרי שטרם התקיים מקרה הביטוח. לאור זאת, תביעתו של פלוני לא התיישנה שעה שבשלב זה לא ניתן לפסול את טענתו, כי הנכות נתגבשה זמן רב לאחר האירוע.

גלילה למעלה