פוטר מעבודתו לאחר שנה וחצי ותבע פיצויים בטענה שהפיטורין נעשו על רקע רצונו לצאת לחופשת לידה – סע"ש 4713-11-12
יוסף עבד כפקיד בסוכנות ביטוח במשך שנה וחצי לאחריה פוטר. בתביעה שהגיש לבית הדין לעבודה הוא דרש פיצויים בטענה שפוטר היות והודיע לממונים עליו כי אשתו בהריון וכי בכוונתו לצאת לחופשת לידה.
עילת התביעה מבוססת על חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. חוק זה קובע בסעיף 2, כדלקמן:
"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ–גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו".
יוסף טען להפליה מחמת הריונה של אשתו על רקע רצונו לצאת לחופשת לידה.
בבית הדין טענה הנתבעת על ידי מנהליה, כי אין שום קשר בין חופשת הלידה ובין פיטוריו של יוסף שנעשו היות ולא היו מרוצים מעבודתו. נטען על ידם שהתנהגותו הייתה לקויה והיחס כלפי העמיתים לעבודה לא היה הולם.
בית הדין שמע את העדים בתיק. התברר, כי התלונות כלפי יוסף היו רבות. הנתבעת טענה, כי התובע התנהג בצורה בלתי מקצועית ולא ראויה תקופה ממושכת. בין היתר, עלב התובע בעובדות שונות שעברו במקביל אליו, נהג לצפות בסרטים בזמן עבודתו והופעתו היתה מרושלת. התובע אף כתב "חמשיר" המתייחס לעובדת נוספת הכולל תכנים פוגעניים.
לאור העדויות שעמדו בפניו דחה בית הדין בסופו של יום את הטענה להפליה. בית הדין קבע, כי "מן הראיות עולה בבירור, כי הפיטורים היו על רקע חוסר שביעות רצון מתמשך מהתנהגותו של התובע מעבודה. טענת התובע, לפיה פוטר בשל שיקול פסול ומפלה, על רקע רצונו לצאת לחופשת לידה, לא הוכחה"
