טענה שפוטרה בחלוף חודשיים וחצי בשל היותה בהריון

טענה שפוטרה לאחר חודשיים וחצי בשל היותה בהריון – סע"ש 55016-06-12 (בית דין לעבודה ת"א)

העובדת עבדה אצל המעסיק כחודשיים וחצי. 7 ימים לאחר שהודיעה שהיא בהריון – היא פוטרה בנימוק שלא עמדה ביעדים. לטענת העובדת היא פוטרה מחמת הריונה, פיטורים המהווים אפליה אסורה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

התובעת החלה את עבודתה בתפקיד ניהולי לאחר שעברה שלושה ראיונות וכן מבדק גרפולוגי. בהסכם ההעסקה נקבע כי שלושת החודשים הראשונים להתקשרות הינם תקופת ניסיון. במהלך החודש הראשון לעבודתה בוצעה לה הכשרה.

נקבע כי התובעת אכן לא עמדה ביעדי המכירות, אולם יש לזכור כי היא רק החלה את עבודתה בחברה ועל כן אין זה מופרך שבחודש הראשון לעבודתה עדיין לא תעמוד ביעדים. העובדת קיבלה לידה אזור מכירות כושל ומיד החלה לגבש תכנית עבודה. משום כך, אף אם לא עמדה ביעדים, אין מדובר בכשל חמור.  

מעבר לכך, המעביד לא הוכיח באמצעות ראיות אובייקטיביות או אסמכתאות בכתב שמנהלי האזורים האחרים עמדו ביעדים בסמוך לכניסתם לתפקיד כפי שנדרש מהעובדת.

כמו כן, האופן בו בוצעו הפיטורים – 7 ימים לאחר ההודעה על ההיריון ובשיחה שאליה היא זומנה באותו יום – מעיד על כי ההיריון היווה שיקול בהחלטה על הפיטורים. יתר על כן, בשיחה מוקלטת בין העובדת למנהלה נשמע המנהל שואל את העובדת האם ההיריון היה מתוכנן והאם בכוונתה להביא עוד ילדים בעתיד הקרוב.

נקבע כי העובדת הביאה ראשית ראיה לאפליה, ועל כן נטל ההוכחה עבר לכתפי המעביד. ואולם המעביד לא הוכיח כי הפיטורים לא נבעו מההיריון. 

מכאן כי ההריון היווה שיקול בהחלטה על הפיטורים. מאחר והעובדת עבדה פחות מחצי שנה אצל המעביד הרי שלא חל עליה חוק עבודת נשים, ואולם חל עליה חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה המזכה אותה בפיצוי שיעמיד אותה באותו מצב בו הייתה נמצאת אלמלא הפרה הנתבעת את חוזה העבודה. נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן שכר ממועד הפיטורים ועד למועד הלידה ולפיצוי בגין הפסד דמי לידה, בניכוי הסכומים ששולמו לה בפועל בתקופה זו וכן לתשלום זכויות עד לסיום חופשת הלידה. עם זאת נקבע כי התובעת לא פעלה להקטנת נזקיה ועל כן אינה זכאית לתשלום פיצוי בגין אבדן השתכרות בעד תקופה של 90 ימים לאחר חופשת הלידה (60 יום שלאחר הלידה ו-30 יום חלף הודעה מוקדמת), לתשלום פיצויי פיטורים ולתשלום פדיון דמי הבראה, מכיוון שהתובעת לא השלימה שנת עבודה עד למועד סיום חופשת הלידה. כמו כן, נקבע כי משהתובעת לא עבדה בפועל אין מקום לפצות אותה בשווי רכב ובשווי טלפון מן הטעם שהרכב והטלפון ניתנו לה לצורכי עבודתה. 

באשר לשכר הקובע לצורך חישוב הפיצוי – מאחר והשתכרה לפי עמלות מכירה, הרי שיש לחשב את שכר בהתאם לשכר הממוצע בחודש וחצי האחרון להעסקתה. כלומר אין להביא בחשבון את החודש הראשון מאחר ובו היא רק עברה הכשרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה