הקשיש הסיעודי זכה בתביעה מול חברת הביטוח אחרי מותו – ת"א 14387-08-13 (שלום הרצליה)
קשיש היה מבוטח בחברת ביטוח בפוליסת סיעוד לפיה יהיה זכאי לתשלום חודשי בסך של 5,000 ₪ במקרה שיהיה במצב סיעודי. מצב סיעודי הוגדר בפוליסה כאחת משתי אפשרויות: הראשונה: אי יכולת לבצע חלק מהותי של 3 מתוך 6 פעולות היומיום שהוגדרו בפוליסה. השנייה: מצב בו המבוטח יוגדר כ"תשוש נפש".
מצבו של הקשיש התדרדר במהלך שנת 2012 והוא נזקק לעזרה במשך 24 שעות ביממה. היות וחברת הביטוח לא שילמה את תגמולי הביטוח הוגשה תביעה לבית המשפט. 4 חודשים לאחר הגשת התביעה נפטר הקשיש והתביעה המשיכה להתנהל על ידי יורשיו כנגד חברת הביטוח.
בפני בית המשפט התגלה, כי המנוח סבל מקושי מהותי בתפקוד. כך, המנוח לא היה מסוגל להתלבש ולהתפשט לבדו. כמו כן, המנוח לא היה מסוגל להתרחץ באופן עצמאי וסבל מאי שליטה על הסוגרים ועשה שימוש בטיטול. כמו כן, נמצא שהמנוח סבל מבלבול וקשיי זיכרון וכי המוסד לביטוח לאומי הכיר כבר באפריל 2012 במנוח כמי שזכאי לעזרה בסיעוד.
בית המשפט דחה מכל וכל את חוות דעתו של מומחה הנתבעת אשר הציג את המנוח כמי שהיה עצמאי בפעולותיו. כך, המומחה קבע, כי המנוח עצמאי ברחצה ומאידך קבע, כי אינו יכול להיכנס ולצאת לבד מהמקלחת, אינו יכול לסבן את חלק גופו התחתון וכן מועד לנפילות. בית המשפט קובע, כי הקביעה של מומחה הנתבעת, כי המנוח היה עצמאי ברחצה בנסיבות אלו היא מקוממת ומתחכמת. בית המשפט המשיך וביקר את מומחה הנתבעת שעה שקבע שלא מצא בעיה בשליטה על הסוגרים כאשר אין חולק שבעת שבדק אותו המנוח היה עם טיטול. בית המשפט ממשיך וקובע, כי קביעת מומחה הנתבעת תמוהה אף בעניין התייחסותו ללבוש כאשר קבע מצד אחד כי המנוח עצמאי בלבישת בגדים ומאידך ציין, כי המנוח כמעט נפל ואיבד שיווי משקל כאשר ניסה ללבוש מכנסיים.
בית המשפט קובע אם כן, כי התנהלות חברת הביטוח כלפי הקשיש הייתה חסרת תום לב ומחייב אותה במלוא התביעה לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש וכן תשלום ריבית עונשית. וכדברי בית המשפט "בתיק זה נחשפה תמונה כואבת ועגומה, אשר בה חברת ביטוח, שעליה חלה חובת תום לב מוגברת ופעילותה אינה רק מסחרית אלא בעלת גוון סוציאלי, מתנערת מחובותיה כלפי קשיש בן כמעט 100 שנים, דווקא בעת חולשתו, שבה הוא נזקק לה כל כך. הבעתי את דעתי באשר לפעולת הנתבעת, במקרה זה, שהייתה מקוממת ולא ראויה, ולא אשוב על הדברים. כולנו כחברה מצווים בפסוק "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא י"ט, ל"ב). כולי תקווה כי חברות הביטוח יקפידו הקפדה יתרה, יפגינו זריזות רבה וכן רגישות הולמת, בטיפולן בתביעות סיעוד המגיעות לפתחן, שאם לא כן, יאמר בית המשפט – עד כאן"
