האם התאבדות יכולה להיחשב כ"תאונת עבודה" במסגרת הביטוח הלאומי? – ב.ל 416-99 (ארצי לעבודה).
פלוני היה בעל עסק עצמאי כאשר עסקו נקלע לקשיים כלכליים. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים להתמודד עם הבעיות הרבות הדבר לא עלה בידו. באחד הימים שם פלוני קץ לחייו וקפץ מחלון ביתו שבקומה השלישית. אלמנתו הגישה תביעה לביטוח לאומי בבקשה להכיר במותו כ"תאונת עבודה" ולשלם לה ולתלויים קצבה. הביטוח הלאומי דחה את התביעה והמחלוקת הגיעה לדיון עד בית הדין הארצי לעבודה.
בית הדין קובע, כי הפסיקה הכירה במצבים בהם פגיעה נפשית נגרמה כתוצאה מהעבודה וזאת במקרים בהם הוכח, כי היה אירוע חריג בעבודה. בית הדין מוסיף, כי "אם מוכח קשר סיבתי הדוק בין אירוע חריג בעבודה לבין מעשה ההתאבדות, ניתן לראות
במעשה ההתאבדות ובמוות בסופו המשך ישיר של תאונת העבודה. במצב כזה, ההנחה היא שתאונת העבודה הינה פגיעה נפשית שאירעה לעובד בעקבות האירוע החריג בעבודה, ופגיעה זו היא שגרמה להתאבדותו והביאה למותו".
בית הדין קובע, כי בעניינו של פלוני בית הדין האזורי לעבודה שבדק את עניינו, לא בדק האם היה אירוע חריג בעבודה שהביא למצבו הנפשי. כמו כן, לא נעשתה בדיקה על ידי מומחה רפואי בתחום הנפשי על מנת שיבחן את הקשר האמור.
בנסיבות אלו קובע בית הדין, כי אין מניעה להכיר בהתאבדות כ"תאונת עבודה". לגבי המקרה של פלוני מורה בית הדין, כי ימונה מומחה רפואי בתחום הנפשי שיבחן את מצבו הנפשי של המנוח ויסייע לבית הדין לקבוע האם יש קשר בין ההתאבדות ובין העבודה.
